גגות רעפים בבניה חדשה הם סמל לכפריות ויוקרה, רצון לבנות בית שיזכיר בתים בפרובנס או טוסקנה, אך בניגוד להיום כשלרעפים יש ערך אסתטי לא פחות ואולי אפילו יותר מערך פונקציונלי, הם התחילו בתור אמצעי פונקציונלי נטו. הקפיצה המשמעותית בבנית בתים עם גגות רעפים בארץ היתה בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 אך ישנן עדויות לבתים עם רעפים שנבנו באזור שלנו עוד בתקופת יוון העתיקה. זאת במקביל להתפתחות בלתי תלויה של העניין גם בסין והמזרח הרחוק. סוג הרעפים הקלאסי שהחל את הפריצה הגדולה של הרעפים נקרא רעפי מרסיי. אז איך התפתחו גגות הרעפים בארץ? האם בדומה לצורתם הגלית היו להם כאן עליות וירידות?
רעפי מרסיי מתפתחים ומגיעים לארץ ישראל
כאמור, הרעפים שזכו להצלחה רבה ותהודה נקראים רעפי מרסיי. הם הומצאו ופותחו באזור דרום צרפת כך שהייצוא וההפצה שלהם נעשו דרך נמל מרסיי. בהתחלה יוצרו בצורה מקומית וקטנה בתחילת המאה ה 19 והם עשויים מחרסית. עם הזמן החל ביקוש רב יותר ויותר לרעפים אלה במקביל לכך שנמצא מרבץ גדול של חרסית המאפשר את הכנתם בצורה המונית יותר. במהלך מאה ה 19 הם הופצו למקומות שונים בעולם כולל אזור יוון, טורקיה וארץ ישראל, במיוחד במקומות בהם היתה שליטה צרפתית, כשחפירת תעלת סואץ ע"י הצרפתים נתנה לכך דחיפה נוספת. ויותר ויותר גגות רעפים מסוג זה החלו להיראות בארץ ובסביבתה. הגגות שהיו נהוגים עד אז בבניה הערבית היתה בניה שטוחת גגות, גם כי היא נחשבה מתאימה יותר לאקלים חם ומדברי. מרות זאת רעפיי מרסיי החלו להתפשט.
החורף של 1874- דחיפה משמעותית נוספת
אמנם האזור שלנו נחשב לאזור חם, ים תיכוני עד מדברי, אך בחורף 1874-75 פתאום נוצר ביקוש אדיר לגגות רעפים. זה היה חורף קר, גשום ומושלג בצורה חריגה מאוד. פתאום נראה היתרון המשמעותי שהיה לגגות רעפים שנחשב עד אז לגג שמתאים יותר לארצות צפוניות עם גשם ושלג בגלל היכולת שלו לשאת את משקל השלג ולא ליצור עומס על המבנים. יבואן בן עדת הטמפלרים שהייתה בארץ החל לייבא רעפי מרסיי בכמות גדולה. המושבות הטמפלריות שהיו אז בארץ היו הראשונות להתקין גגות רעפים. לאט לאט תושבים נוספים החלו לאטום את גגותיהם ברעפים, כולל גגות מקומיים עגולים שכוסו בשכבת רעפים. לאחר הפריצה הגדולה של רעפיי מרסיי החלו גם הגרמנים לייצר רעפים איכותיים ופיתחו רעף מתוחכם יותר: הרעף המשתלב. ואף הוקם מפעל לייצור רעפים בארץ ע"י מיסיונר גרמני בשם שנלר במתחם בית היתומים הסורי.
גגות אדומים: סמל לבתים בארץ בתחילת המאה ה 20
אם נדלג כמה שנים קדימה לסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20, שנים בהן היתה עליה רבה לארץ, הבתים בהם שיכנו את העולים היו בתי הסוכנות, בתי קוביה שעליהם הותקנו גגות רעפים אדומים. מאז ועד היום כשילד מצייר בית לרוב זה יהיה בית קוביה עם גג אדום… גגות הרעפים הותקנו בבתים שנבנו בקיבוצים ומושבים ובישובים אלה, כשלמעשה לא היתה אופציה אחרת. עד היום הבתים הוותיקים בקיבוצים ובמושבים הם גגות רעפים. כמובן שאז הכל נעשה רק ממקום פרקטי ללא שום כוונה עיצובית. העולים באותה תקופה היו מאירופה בה היו רגילים לגגות הרעפים. זה מה שהכירו והיו רגילים אליו גם בלי קשר לחורף 1874-75 בארץ.
שנות הקמת המדינה עד שנות השבעים- שמונים: הגג השטוח חוזר
תקופת הקמת המדינה וכמה העשורים הראשונים שלה התאפיינו בחזרה לגגות השטוחים. בלימודי האדריכלות למדו באותה תקופה שגגות רעפים מתאימים לאקלים קר ולא לאזור הים התיכון ולכן בהשפעה זו חזרו לבנות בתים עם גגות שטוחים, בעיקר בערים שהתפתחו מאוחר יותר מן הקיבוצים והמושבים. כך גם יצא שגגות רעפים הם סמל לכפריות וגגות שטוחים שייכים לבניה עירונית. עדיין, ישנן שכונות ותיקות בערים כמו ירושלים, ת"א וחיפה בהן ניתן לראות מובלעות של רחובות עם בתי גגות אדומים (בחיפה למשל מכונים שלושה רחובות בשכונת רמות רמז בעיר בשם "הגגות האדומים") אך בשנות השישים עד השמונים ואפילו יותר נבנו בעיקר בתים עם גג שטוח בערים. החל משנות התשעים ההבדל המובהק החל להטשטש כשגגות רעפים נבנו ביותר שכונות חדשות גם ברחבי הערים.
גגות רעפים מודרניים: אסתטיקה, יוקרה וגם בניה ירוקה
מסוף המאה ה 20 החלו לבנות יותר בתים עם גגות רעפים משופעים. הם נבנו מתוך רצון ליצור ניחוח איטלקי, צרפתי ובאופן כללי כפרי. הם סימלו חזרה לטבע במקביל ליוקרה. מטבע הדברים גגות אלה לא הותקנו על בתי ענק רבי קומות כך שבית עם גג רעפים מסמל היום איכות חיים ופרטיות. בשכונות שהמטרה בהן היא ליצור צביון כפרי, נבנים בתים רבים עם גגות רעפים. במקביל, בפרויקטים המיועדים לניצול מירבי של השטח ובניית מגדלים רבי קומות, הגג הוא שטוח.. ידועים היום גם יתרונות פונקציונליים לחלוטין של גג רעפים משופע כמו מניעת סתימות במרזבים ואף אוורור טוב יותר. ישנם רעפים, במיוחד הפורטוגזים שתוכלו למצוא אצלנו שמתאימים במיוחד למזג האויר הים תיכוני בהיותם מבודדי קור וחום ולכן מתכתבים גם עם בניה ירוקה.
גגות רעפים- לא רק אדומים
אם בעבר גג רעפים היה בהכרח גג אדום, היום כבר מייצרים רעפים מחומרים שונים, מה שהופך את גוון הרעפים למשתנה. גגות המיוצרים מאדמת חמרה אדומה כמו בעבר יהיו אדומים, אך רעפים המיוצרים גם עם בזלת יהיו לכיוון השחור והאפור. בנגב ובחוף ניתן לראות רעפים בגוון זהוב שעשויים מאבן חול, כך שגם ישנו שימוש בחומר מקומי והתאמה לסביבה וגם ישנו מבחר גדול יותר של גוונים לגג.