השימוש בעץ לריצוף חללים סגורים החל באירופה בתחילת המאה ה-17 והיה נפוץ רק בבתי העשירים ובארמונות של משפחות המלוכה. בתחילה, לא ראו כלל את העץ, שכן קרשים גסים ולא מלוטשים שלו שימשו כשכבת בסיס לריצוף השיש הכבד שעיטר את הבתים. בשנת 1625 בצרפת, הופיע טרנד חדש בריצוף – הפרקט.
לא עוד שכבת בסיס בלתי נראית אלא הצגת העץ והדגשת יופיו הייחודי באמצעות חתיכות עץ מגולפות, שהונחו בצורות גיאומטריות ואמנותיות על הרצפה. מלאכת הליטוש, הנחת הלוחות על הרצפה בצורות השונות והתחזוקה השוטפת של הרצפה היו יקרים מאוד ולכן רק בעלי הממון יכלו להרשות לעצמם ריצוף כזה בביתם.
ריצוף הפרקט
אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר לריצוף בפרקט רואים בארמון ורסאי שבנייתו הושלמה בשנת 1688. אולם המראות, אולי האולם המפורסם ביותר בארמון, היה מקום התרחשותם של מספר אירועים היסטוריים: בשנת 1871, הוכרז באולם על הקמת האימפריה הגרמנית, לאחר שצרפת הפסידה במלחמה. מספר שנים לאחר מכן, נחתם באולם הסכם ורסאי המפורסם שציין את סיומה של מלחמת העולם הראשונה. בגלל איכותו של העץ שהשתמר לאורך השנים, המבקרים היום באולם (שהפך למוזאון), יכולים להרגיש כאילו הם בעצמם היו חלק מההיסטוריה.
קפצנו לימי תחילת ההתיישבות באמריקה. הודות לשטחי היערות האינסופיים וזמינותו של העץ, המתיישבים הראשונים השתמשו בו לריצוף בתיהם. התקנת לוחות העץ נעשתה בצורה פרקטית, ללא תשומת לב מיוחדת לעיצוב – קרשים מחוספסים באורכים ובגדלים שונים, הונחו בשורות על הרצפה. עם השנים (ומרוב שימוש ושחיקה), פרקטים שוב הפכו לנחלת העשירים בלבד שיכלו להרשות לעצמם את מלאכת שימור והתחזוקה של פרקט עץ. מי שלא יכול היה לממן את התחזוקה – בחר להסתיר את הרצפה העץ השחוקה בשטיח רחב.
רצפת העץ שבה לגדולתה
הודות לשינויים בטכניקות הייצור והשימוש בחומרים עמידים יותר, בשנות ה-80-90 של המאה ה-20, רצפת העץ שבה לגדולתה. מגוון סגנונות העץ לבחירה וטווח המחירים הרחב אפשרו ליותר ויותר אנשים להתקין בביתם רצפת עץ מלוטשת, יפה ועמידה לאורך שנים. כאן אנחנו נתקלים בדרך הנחת הריצוף שטרנדית עד ימינו – קרשי עץ חלקים למגע, בגדלים ובאורכים שווים, המונחים אחד ליד השני בשורות עוקבות.
הפרקט כיום
רוצים שנייעץ לכם איזה עץ לבחור עבור החלל שלכם? פנו לצוות המומחים של עץ ועצה להתאמה אישית של הפרקט הנכון לצרכיכם ודרישותיכם.
